נגיף הקורונה תפס את כל העולם לא מוכן. הוא קטע שגרת חיים והאט את הקצב המהיר והבלתי פוסק של העולם. תקופת הקורונה סגרה בבתים אנשים רבים, ואני ביניהם, שהיו רגילים לבלות את רוב שעות היום בריצה ממקום למקום כדי להספיק את רשימת המטלות הבלתי הנגמרת.

בתקופת האחרונה מצאתי את עצמי מבלה שעות רבות בבית עם משפחתי, דבר אליו לא הייתי רגילה קודם לכן. לפתע היה זמן רב יותר לשיחות עם ההורים, לצחוקים עם האחיות ואפילו למשחקים עם החתול. מצאנו זמן לדבר, ומצאנו זמן להקשיב, ואני יודעת שכשאסתכל אחורה על התקופה הזו בין הר החסרונות אמצא תמיד את הייתרון הקטן-גדול של הזמן המשפחתי. בשבילי תקופת הקורונה מעל הכל מסמלת משפחה, ולכן ידעתי שיומן הקורונה הוויזואלי שלי יעסוק בנושא המשפחה.

אולם בעוד עבורי הזמן שניתן לי עם המשפחה היה כמו אפשרות לקחת נשימה ארוכה, יש כאלו שנאלצו להחזיק את נשימתם בחודשים האחרונים. כשהסתכלתי לרגע מעבר לקירות ביתי הבנתי כי יש כאלו שאותם הקורונה כלאה לתוך מציאות שונה לגמרי. ראיתי זאת במקרי האלימות במשפחה שעלו ב31% בתקופת הסגר, או אפילו מהסתכלות על שני חברי הטובים ביותר שקפצו על כל הזדמנות ואפשרות לצאת מביתם.

עולם הצילום מאפשר לי לחקור עולמות שונים באמצעות מצלמה. בתקופה מבלבלת זו של חיינו החלטתי לחקור את הנושא "משפחה בקורונה" לצד רגעים יפים של אהבה ואחדות משפחתית, לנושא זה גם צדדים אפלים יותר.

היה לי מעניין מאוד לצלם את סדרה זו ולאתגר את התפיסה שלי של המילה "משפחה".